מה כתבו עלינו בתקשורת

מאת עורכי האתר

המדור המוצע למבקרי האתר מאפשר להם להכיר את אחד ההיבטים בחייהם של אותם יהודים "סובייטים" שסורבו על ידי השלטונות בעילות כאלה או אחרות - בעיקר מרחיקות לכת - להוציא אשרות יציאה לישראל.

הבעיות החלו כבר מהשלב הראשון - בהגשת מסמכים למחלקת הויזות והרישום (OVIR). בין מסמכים אלה היה צריך להיות חות-דעת ממקום העבודה. הליך קבלת חות-דעת זו היה, ברוב המקרים, ממושך ומלא בכל מיני השפלות, והבקשה לקבלה גררה, גם ברוב המקרים, פיטורין מהעבודה - או מיד, "מרצון העובד", או לאחר זמן מה, כתוצאה ממאמצים בלתי פוסקים של המעסיק.

מקבל הסירוב הפך מיד למושא פיקוח משטרתי מובטח וערני על ידי המפקח המחוזי, ואם הסרבן היה מתעקש ומתחיל להילחם באופן פעיל על יציאה מהמדינה, אז הק.ג.ב. היה נכנס לתמונה. הסרבן ללא עבודה מצא את עצמו תחת חרב דמוקלס של המשפט בגלל טפילות - משהו שלשוטר המחוזי מעולם לא נמאס להזכיר לו עליו - ואף אחד לא רצה לקחת אותו לעבודה נורמלית. לכן, בעלי תואר שלישי, מהנדסים ומורים הפכו למנקי רחובות, למפעילי חדרי דודים ולשומרים במוסכים שיתופיים, עם משכורת בהתאם.

אבל הבעיות לא הסתיימו בכך. השלטונות לא רצו להניח לאנשים האלה, ראו בהם וברצונם לעזוב את ברית המועצות הפגנה ברורה של רעיונות שערערו את היסודות שעליהם היה מבוסס השלטון הזה. ובמיוחד זה חל על אלה שלא רצו להשלים עם המצב בו נקלעו, ונכנסו למאבק על זכויותיהם - הם למדו עברית בקורסים מחתרתיים, השתתפו בסמינרים מדעיים, השתתפו בהרצאות על יהדות והיסטוריה של העם היהודי, ארגנו שביתות והפגנות רעב, כתבו מכתבים ופניות לגופים ממשלתיים וארגונים מחוץ לברה"מ, היו בקשר קשר עם עיתונאים ויהודים ממדינות אחרות, שדאגו לגורלם של יהודי ברית המועצות ושאפו לעזור להם.

אחד האמצעים להפעלת לחץ פסיכולוגי על סרבנים ופעילי התנועה היהודית היתה העיתונות הסובייטית, מכשיר כוח צייתני של השלטון. בכל העיתונים הסובייטיים - מהמרכזיים ועד לאזוריים - הופיעו מדי פעם חומרים, בדרך זו או אחרת הנוגעים לנושא זה. לפעמים היו אלה מאמרים גדולים, אפילו עם טענה שהם מדעיים, בדרך כלל ביוזמת הרשות המרכזית וקשורים לאירוע רציני כלשהו, פנימי או חיצוני. במקרים אחרים, היו אלה מאמרים או כתבות קטנות המופיעות בדפי העיתונות המקומית ביוזמת הרשויות המקומיות, שביצעו הנחיה אידיאולוגית כללית בקנאות יתרה. אבל את כל החומרים האלה, ללא קשר לגודלם, מקומם או סיבת הופעתם, איחדו דיבה ושקרים ברורים ומזויפים, שנזרקו בצורה מרושעת ועגמומית, שהייתה כה אופיינית לעיתונות הסובייטית והתבססה על פטור מעונש מוחלט ועל היעדר ההזדמנות של האנשים המושמצים להפריך את השקרים שנשפכו עליהם.

סוג זה של חומרים יוצג בחלק זה של האתר. לשם איזון מסויים, במחלקה זו יפורסמו גם מאמרים מהעיתונות המערבית, העוסקים באותה בעיה, אך מציגים אותה באור אחר לגמרי.